רקע היסטורי מחקרי לטקסטים של לוח האזמרגד

History of the Tablet (largely summarised from Needham 1980, & Holmyard 1957

The Tablet probably first appeared in the West in editions of the psuedo-Aristotlean Secretum Secretorum which was actually a translation of the Kitab Sirr al-Asar, a book of advice to kings which was translated into latin by Johannes Hispalensis c. 1140 and by Philip of Tripoli c.1243. Other translations of the Tablet may have been made during the same period by Plato of Tivoli and Hugh of Santalla, perhaps from different sources.

The date of the Kitab Sirr al-Asar is uncertain, though c.800 has been suggested and it is not clear when the tablet became part of this work.

Holmyard was the first to find another early arabic version (Ruska found a 12th centruy recension claiming to have been dictated by Sergius of Nablus) in the Kitab Ustuqus al-Uss al-Thani (Second Book of the Elements of Foundation) attributed to Jabir. Shortly after Ruska found another version appended to the Kitab Sirr al-Khaliqa wa San`at al-Tabi`a (Book of the Secret of Creation and the Art of Nature), which is also known as the Kitab Balaniyus al-Hakim fi'l-`Ilal (book of Balinas the wise on the Causes). It has been proposed that this book was written may have been written as early as 650, and was definitely finished by the Caliphate of al-Ma'mun (813-33).

Scholars have seen similarities between this book and the Syriac Book of Treasures written by Job of Odessa (9th century) and more interestingly the Greek writings of the bishop Nemesius of Emesa in Syria from the mid fourth century. However though this suggests a possible Syriac source, non of these writings contain the tablet.

Balinas is usually identified with Apollonius of Tyna, but there is little evidence to connect him with the Kitab Balabiyus, and even if there was, the story implies that Balinas found the tablet rather than wrote it, and the discoveries of the dead sea scrolls and the nag hamamdi texts suggest that hiding texts in caves is not impossible, even if we did not have the pyramids before us.

Ruska has suggested an origin further east, and Needham has proposed an origin in China.

http://www.sacred-texts.com/alc/emerald.htm

מבחר תרגומים מערבית של לוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס

Translation from the original Arabic of Book of Causes attributed to Apollonius of Tyana:

1. It contains an accurate commentary that can't be doubted.
2. It states: What is the above is from the below and the below is from the above. 
The work of wonders is from one.
3. And all things sprang from this essence through a single projection. How marvelous is its work! It is the principle [sic] part of the world and its custodian.
4. Its father is the sun and its mother is the moon. 
Thus the wind bore it within it and the earth nourished it.
5. Father of talismans and keeper of wonders.
6. Perfect in power that reveals the lights.
7. It is a fire that became our earth. 
Separate the earth from the fire and you shall adhere more to that which is subtle than that which is coarse, through care and wisdom.
8. It ascends from the earth to the heaven. 
It extracts the lights from the heights and descends to the earth containing  the  power of the above and the below for it is with the light of the lights. 
Therefore the darkness flees from it.
9. The greatest power overcomes  everything  that is subtle and it penetrates all that is coarse.
10. The formation of the microcosm is in accordance with the formation of the macrocosm.
11. The scholars made this their path.

12. This is why Thrice Hermes was exalted with wisdom.

From Jabir ibn Hayyan:

1) Truth! Certainty! That in which there is no doubt!

2) That which is above is from that which is below, and that which is below is from that which is above, working the miracles of one.

3) As all things were from one.

4) Its father is the Sun and its mother the Moon.

5) The Earth carried it in her belly, and the Wind nourished it in her belly,

7) as Earth which shall become Fire.

7a) Feed the Earth from that which is subtle, with the greatest power.

8) It ascends from the earth to the heaven and becomes ruler over that which is above and that which is below.

14) And I have already explained the meaning of the whole of this in two of these books of mine.

[Holmyard 1923: 562.]

Another Arabic Version (from the German of Ruska, translated by ‘Anonymous'):

1) Here (is) a true explanation, concerning which there can be no doubt.

2) It attests: The above from the below, and the below from the above -the work of the miracle of the One.

3) And things have been from this primal substance through a single act. How wonderful is this work! It is the main (principle) of the world and is its maintainer.

4) Its father is the sun and its mother the moon; the

5) wind has borne it in its body, and the earth has nourished it.

6) the father of talismen and the protector of miracles

6a) whose powers are perfect, and whose lights are confirmed (?),

7) a fire that becomes earth.

7a) Separate the earth from the fire, so you will attain the subtle as more inherent than the gross, with care and sagacity.

8) It rises from earth to heaven, so as to draw the lights of the heights to itself, and descends to the earth; thus within it are the forces of the above and the below;

9) because the light of lights within it, thus does the darkness flee before it.

10) The force of forces, which overcomes every subtle thing and penetrates into everything gross.

11) The structure of the microcosm is in accordance with the structure of the macrocosm.

12) And accordingly proceed the knowledgeable.

13) And to this aspired Hermes, who was threefold graced with wisdom.

14) And this is his last book, which he concealed in the chamber.

[Anon 1985: 24-5]

http://www.sacred-texts.com/alc/emerald.htm

לוח האזמרגד של הרמס טריסמגיסטוס - קצת רקע ותרגום לעברית

רות נצר, פסיכולוגית קלינית-יונגיאנית, כותבת על לוח הברקת (לוח האזמרגד):
"האלכימאים התייחסו בחרדת קודש לטקסט זה, שהוא כעין תיאור סמלי של האופרציות האלכימיות. זו תמצית האופוס האלכימי, אבל גם כעין נוסחאות מאגיות לבריאה שנייה של העולם... לוח זה שימש כבסיס למחשבה ולפרקטיקה האלכימית המערבית. האלכימאים חרטו אותו על קירות המעבדה, ציטטו אותו שוב ושוב בכתביהם, וכתבו לו פרשנות. גם יונג מצטט את אמרותיו בהקשרים שונים."

היא מביאה תרגום של הטקסט, המעובד על פי כמה ווריאציות יחד (המספור אינו במקורות העתיקים):

1. באמת, ללא מרמה, בוודאות, ואמיתי ביותר.

2. כל אשר מתחת הוא כמו זה שמעל, וכל מה שמעל הוא כמו זה שמתחת, לממש את הנס (הפלא) של האחדות.

3. כפי שכל הדברים נמשכים-מתפתחים מהאחד על ידי הגות באחד היחיד, כך הכל נברא מאותו אחד יחיד בדרך של התאמה.

4. אביו השמש ואמו הירח. הרוח בגופה הולידה אותו (הרוח נשאה אותו ברחמה). אומנתו היא האדמה (האדמה הניקה אותו).

5. הוא אביה של כל עבודה ניסית בעולם כולו.

6. כוחו מושלם בעוברו לאדמה.

7. הוא יפריד את האדמה מן האש ואת המעודן מהגולמי, ברכות, בזהירות ובתבונה.

8. הוא עולה בחוכמה מן הארץ לשמים ויירד שוב מהשמים לארץ, וכך רוכש את הכוח של מציאויות מעל ומציאויות מתחת. בדרך זו תרכוש את תפארת העולם כולו, והאפלות כולן תרפנה ממך (כל המוזרויות ייסוגו מפניך).

9. זה הכוח השלם החזק מכל הכוחות, כי הוא כובש כל דבר מעודן וחודר לכל מוצק.

10. כך העולם הקטן (מיקרוקוסמוס) נוצר בהתאם לפרוטוטיפ של העולם הגדול (מקרוקוסמוס).

11. מכאן ובאופן זה מתחוללים יישומים נפלאים, שהם הפרוצדורה (התהליך).

12. לכן נקראתי הרמס טריסמגיסטוס, בעל שלושת הכתרים, כי הנני הבעלים של שלושת החלקים של חוכמת העולם כולו.

13. מושלם הוא דברי על העבודה של השמש.

(רות נצר, "מסע אל העצמי, אלכימית הנפש - סמלים ומיתוסים")

אסטרוגנוסיס ולוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס

לוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס רלוונטי ל"אסטרוגנוסיס" בשני הקשרים:

1. כחלק מהביקורת שאני מציג על המודל המקובל באסטרולוגיה של קשר האנלוגיה בין הסמלים האסטרולוגיים לבין המשמעויות שלהם. זהו מודל המבוסס מסורתית (באלכימיה ובאסטרולוגיה מאז ימי הביניים) על ההיגד "כלמעלה כן למטה", היגד שנשען על תרגום לא נכון של הטקסט המקורי מערבית ללטינית (המאה ה-12).

2. כמה היגדים אחרים בלוח הברקת, בנוסף ל"מה שלמעלה מגיע מלמטה, ומה שלמטה מגיע מלמעלה" (זה התרגום הנכון של הטקסט המקורי בערבית!), מתקשרים היטב לתהליך העבודה הפנימי של אסטרוגנוסיס, העוסק בגילוי והפקה של משמעויות חדשות של הסמלים האסטרולוגיים. לוח הברקת עוסק, כך מקובל להבין, בתהליך של יצירת העולם, אבל גם בעבודה של קבלת ידע גבוה.

עלי לציין שהתייחסות ללוח הברקת אינה הכרחית להצגת תורת אסטרוגנוסיס, ותהליך יצירתה לא התבסס עליו. עם זאת, אני מוצא עניין ב"החזרת עטרה ליושנה", ותמיכה בהתחברות, אם לא בהסתמכות, למסורת עתיקה מקורית העוסקת בעבודה של קבלת ידע גבוה, גנוסיס. הדרך הזו שונה מהדרך המדעית (שכמובן בדרכה תקפה כשלעצמה).

זה לעומת זה

פסוקים רבים בתנ"ך מורים על כך שלאל יש דמות ותכונות אנושיות:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ...
וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ...
וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר ... 
וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא...
עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ...

לעומת זאת, פסוקים אחרים שוללים את הגשמות מהאל ומורים על כך שהאל שונה שוני מהותי מכל דבר שעליו יכולים בני האדם לחשוב:

וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ...
וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ...
כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'...
לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם...
אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר... 
אֵין קָדוֹשׁ כַּ-ה'...

(מתוך וויקיפדיה, וכמובן ממקורות שונים בתנ"ך עצמו)

על הניסיון לתרגם רשמים ממצב תודעה גבוה אל השפה הרגילה

כששתיקה אינה אופצייה
בתקופתנו רדופת הפוסט-מודרניזם הרי זה כמעט שערורייתי להצביע אל מה שמעבר לסובייקטיביות הטהורה, ולהציע שפרשן עשוי, בתנאים מסוימים, לדעת משהו על כוונת המוען, יותר מכפי שהיא באה לידי ביטוי במסר. אבל, מה שנחשב לחטא גמור בהקשר מסוים, אי-עשייתו תחשב לכזאת בנסיבות אחרות. כך שעם כל ההכרה במוגבלות האישית, אינני יכול לקבל על עצמי שתיקה בעניין.

הפוסט הנוכחי הוא חלק מדיון רחב יותר (בכמה פוסטים נוספים), אשר עוסק בטקסט העתיק "לוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס". אני מצביע בהם על מוגבלויות, חלקן קריטיות, של התרגומים המסורתיים הידועים, ומציע פרשנות חדשה לטקסט.

*  *  *

תרגום הוא תמיד מוגבל, משפה לשפה וממדיה למדיה. המשורר והמתרגם אברהם שלונסקי אמר על תרגום שאם הוא יפה - אין הוא נאמן, ואם הוא נאמן - אין הוא יפה. למשל, אם המתרגם מחשיב את הנאמנות ל"מוזיקה" של השיר, כלומר למשקל, המצלול והחריזה, בלית ברירה הוא עתיד לפגום במשמעות עם השימוש במילים שהן אמנם נחרזות, אך כאלה שמעלות דימויים רחוקים מהמקור; גם שינוי סדרן של המילים לצורך מוזיקליות, ואפילו בגלל כללי הלשון והתחביר של השפה המתרגמת, עלול לפגום בנאמנות למשמעות. וכך גם להפך, עם העדפת הדיוק במשמעות על פני ה"מוזיקה" המקורית, שהיא חלק מהותי ובלתי נפרד מהמסר.

עניין נוסף הוא "המרק של המרק". תרגומים לעתים קרובות נעשים מכלי שני ושלישי, כלומר, לא משפת המקור, אלא אפילו מתרגום של תרגום. כך למשל, תרגומים לא מעטים לעברית של "לוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס" נעשו מטקסט באנגלית, שהוא תרגום של טקסט לטיני, שבתורו הוא תרגום של הטקסט הקדום בערבית. ובמהלכים האלה ישנן לא רק שגיאות וטעויות, אלא גם שינויים פרשניים גלויים או מובלעים (כל תרגום הוא פרשני!), כך שעם ההתרחקות מהמקור הסטייה הולכת וגדלה.

אבל הניסיון לבטא, "לתרגם" באופן מילולי, התנסות במצב תודעה אחר מהרגיל, גבוה יותר, לשפה הרגילה - קשה הרבה יותר. כה קשה עד שספק אם בכלל אפשר לדבר על נאמנות למקור.

"על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק"
לא רק ש"סייג לחכמה - שתיקה", אלא גם "לך דומיה תהילה". וכותרת המשנה, הלקוחה מדבריו של הפילוסוף ויטגנשטיין, מצטרפת להמלצה לשתוק, ולוותר על הניסיון לבטא במילים את מה שמגיע מחוץ למציאות המוכרת לנו באמצעות המילים. 

הקשבת הלב כנגד האגו הלשוני
ואולם, יש משהו מעבר לשאיפתו של האגו הלשוני לנכס לעצמו הכל. הקשבת הלב מלמדת כי האחר מכל, הנסתר, יש בו רצון להתבטא, להיראות ולהישמע, בעולם האדם. הוא מתאווה "שיהיה לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים" (מדרש תנחומא). לא זו בלבד שכל ישות בעולם יש לה משאלה קיומית להיראות, אלא גם הטרנסצנדנטי יש בו שאיפה להתגלות בעולם. וכל ישות בעולמנו נענית ומצביעה על המקור הטרנסצנדנטי בדרכה. ובאשר לאדם, ה"חי המדבר" כהגדרת אריסטו, ההיווכחות באילמותן של המילים, תוך כדי ניסוחן והקשבה להן, יפה ונאמנה יותר למקור מן העדות שבשתיקה.

הטאו שאפשר לדבר עליו איננו הטאו האמיתי

כך שהניסיון לתרגם לשפה הרגילה עדויות ורשמים ממצב תודעה גבוה נועד תמיד לכישלון. תמיד יהיה פער בין המקור הגבוה לבין הניסוח והתיאור שלו. לעולם מדובר בתרגום שהוא מעוות. זה כך, משום שמדובר בניסיון ליצוק רשמים הקיימים בהקשר אל-לשוני, על-לשוני וטרנסצנדטי, אל תוך תבניות השפה האנושית. כל שפה אנושית והדגשי המאפיינים המגבילים שלה. בנוסף לכך, תרגום הוא לרוב "בעל תוספות", וכל פרשנות מוסיפה נופך משלה, כך שמה שמתקבל הוא בדרך כלל "ברוטו" מטעה ביחס למקור.

השמטות ותוספות
ישנן השמטות שהן בלתי נמנעות, וככל הנראה בלתי ניתנות לזיהוי לשוני ממוקד על ידינו, ועניינן עולה רק עם מהלך אחר, נוסף, של התנסות במצב התודעה הגבוה, ועם ניסיון חדש לבטא אותו על דרך ניסוח תרגומי חדש, על ידי אישיות אחרת, במסגרת שפה או מדיה אחרת, עם המשאבים הייחודיים של תרבות אחרת.

"טקסטולוגיה שלילית"
מהלך שאפשרי עבורנו הוא מין "טקסטולוגיה שלילית", על משקל תאולוגיה שלילית, וראה גם כאן. אבל ישנן גם "תוספות", שאנו יכולים לנסות לזהות אותן, ולהפשיט אותן מהתרגום בשאיפה להצביע על ה"נטו", ולהקשיב למקור הנעלם. למשל, ההבחנה בין עצם לבין תהליך, בין נושא למושא, חוקי היסוד של ההיגיון (או - או), התבנית של סיבה ותוצאה, המהלך הלינארי (זה אחר זה) של המילים בטקסט המכתיב התייחסות לינארית לנושא, תפיסת המרחב התלת-ממדי, התבנית של זמנים, של ראשית ואחרית, ועוד. כל אלה הם מאפיינים של רוב השפות האנושיות (להוציא הכתב הסיני והמצרי העתיקים).

מטפורות
גם בשפה הרגילה השימוש במטפורות מבצע המרות מטפוריות, למשל בין ביטויי זמן לביטויי מרחב, או מאפשר לבטא חשיבות יחסית באמצעות ביטויים של יחסים מרחביים, ועוד. שימוש כזה בהמרות עשוי להיות רלוונטי בתרגום פרשני חדש של טקסט סימבולי המלמד על קשר אפשרי עם תודעה גבוהה. 


דרך הנהר
למה הדבר דומה? לקריאה בתרגום של טקסט המגיע מארץ רחוקה (המקור לא מצוי בידינו), והוא משבח את יופייה הרב, תוך ציון הנהרות הנפלאים שבה; ואנו יודעים שלא רק שאין בארץ זו כל נהר שהוא, אלא גם שאין בשפת הארץ הזאת כל ביטוי המקביל לנהר שבלשוננו. אפשר להציע שמדובר בהשאלה, במטפורה. אבל גם אם אמנם כך - כיצד נדע למה כוונתה? הרי מה שעומד לרשותנו הוא מה שמוכר מהקרוב אלינו, ואין בו בהכרח, וככל הנראה כלל לא, אף לא רמז על "הגאוגרפיה" של עולם אחר.

האם נשמיט מנוסח התרגום כל אזכור של נהר? תלוי בתוצאה. ייתכן שכך, ובניסוח המופשט מביטויים מסוימים, נצליח לחזות בעיני רוחנו בדמות החשופה של כוונת הטקסט המקורי.

אבל גם יתכן שלא. ולא תהא לנו כל ברירה אחרת אלא להגיע במו רגלינו אל הארץ הרחוקה הזאת, ומתוך העדות הישירה להבין למה התכוון התרגום בביטויים ה"בלתי אפשריים" כמו נהר. ועל סמך שני הניסיונות האלה, להציע תרגום חדש.

*  *  *

תיקונה של המפה וחידושה של ההדרכה

נשאלת השאלה: אם בסופו של דבר הברירה (הלא קלה אמנם) היא לוותר על המפה ולהגיע במו רגלינו אל הארץ הרחוקה, להביט בירח עצמו ולא באצבע המורה עליו - לשם מה בכלל נחוץ לנו הטקסט המתורגם, או תרגום מחודש שלו? לכך כמה וכמה תשובות רבות משמעות, אבל הפשוטה ביותר שבהן היא שמדובר בהדרכה ייחודית ורבת ערך, ב"מפת אוצר", בהנחיה עבור תהליך של עבודה פנימית המכוונת לנוכחותה של תודעה גבוה. 

שלוש הטעויות הקריטיות של האלכימיה המערבית

מבוא לשלוש הטעויות הקריטיות של האלכימיה המערבית בהבנתה ויישומה את הנחיותיו של הרמס טריסמגיסטוס שבלוח הברקת:

1. המבט פונה החוצה, ורואה את העולם הגשמי. הניסיון ליישם בחומר את ההדרכה המקורית שבלוח הברקת. להתמיר מתכות פשוטות לזהב. להפיק את שיקוי האלמוות עבור הגוף. אי הבנה שהדימויים החומריים שבטקסט הם סמלים, המצביעים על העולם הפנימי. יונג היה הראשון שהציע כי מדובר בסימבוליקה של תהליכים פנימיים.

2. האמונה המוטעית שעליך לעשות ולבצע את המלאכה, שאתה הוא העובד. אי הבנת התפקיד שעליך למלא, ובאיזה תפקודים פנימיים מדובר.

3. התבססות על תרגום פרשני מוטעה ומעוות של המקור (החל בעיקר מהתרגום הלטיני המאוחר יחסית, אבל גם קודם לכן, בנוסחים מסוימים בערבית), המולידה פרשנות מוטעית של מטרת העבודה ומהלכה.

הפרשנות האלטרנטיבית, השונה מאד מהמקובל, שמוצעת בפוסטים הבאים בנושא מבוססת על קריאה חדשה של הטקסט, בעיקר בנוסחיו בערבית (בתרגומם לאנגלית), אבל גם על העדות שהתנסיתי בה בתהליכים של עבודה פנימית. האחרונה מאפשרת לתת הקשר קונקרטי מבוסס התנסות, ולזהות במפורש אלמנטים שהטקסט מצביע אליהם באופן סימבולי בלבד, או אפילו אינו מאזכר אותם כלל.